חנות

בפרשת וישב יש לנו את הסיפור אולי הכי כואב בתורה – מכירת  האחים את יוסף. זהו רגע שבר כל כך גדול במשפחה, שהוביל לכאב הגדול של יעקב ולבסוף לירידת משפחת יעקב למצרים שהמשיכה לשיעבוד של כ-400 שנה. בתוך הסיפור הזה נמצאות לנו שתי נשים שנותנות לנו הצצה לתוך המשפחה ומראות לנו תמונת ראי בין 2 דמויות מרכזיות. בואו נכיר את הדמויות ומשם נמשיך.

 

תמר

​

א וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו; וַיֵּט עַד-אִישׁ עֲדֻלָּמִי, וּשְׁמוֹ חִירָה.  ב וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ; וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.  ג וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, עֵר.  ד וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, אוֹנָן.  ה וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁלָה; וְהָיָה בִכְזִיב, בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ.  ו וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה, לְעֵר בְּכוֹרוֹ; וּשְׁמָהּ, תָּמָר

לאחר שהאחים מכרו את יוסף, מסופר לנו על יהודה, שהיתה הדמות המובילה במכירת יוסף, מתחתן עם ביתו של שוע, איש כנעני. כבר אנחנו מרגישים אי נוחות  כיוון שאנחנו יודעים כמה הקפידו האבות להתחתן רקעם בנות המשפחה. המדרש אומר שלא אמרו שהיא כנענית אלא רק בת של כנעני. אך עדיין נשמע לא טוב. ליהודה ואשתו נולדו 3 ילדים, ער אונן ושלה. ער התחתן עם תמר. על תמר בכלל לא מסופר לנו מאיפה היא באה רק את שמה. המדרש אומר שהיא צאצאית של שם.

 

.ז וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה--רַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְמִתֵהוּ, יְהוָה.  ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ.  ט וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו.  י וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ.  יא וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ, עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי--כִּי אָמַר, פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו; וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ.  

ער מת כי עשה הרע בעיני ה', ויהודה מביא את תמר לאונן, שיהיה המשך לזרע, זה בעצם המעשה ייבום הראשון שאנחנו פוגשים בתנ"ך. כאשר אח מת ללא ילדים, מחתנים את האישה עם האח הבא כדי שיהיה המשכיות לאח ללא הילדים. אונן לא רצה שהילדים שיהיו לו ייקראו על שם אח שלו אז הוא לא הביא עם תמר ילדים. ה' רואה את מעשיו וממית אותו גם. יהודה דואג לבנו השלישי שגם לא יקרה משהו רע ואומר לתמר לחכות עד שיגדל.

​

יב וַיִּרְבּוּ, הַיָּמִים, וַתָּמָת, בַּת-שׁוּעַ אֵשֶׁת-יְהוּדָה; וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, וַיַּעַל עַל-גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי--תִּמְנָתָה.  יג וַיֻּגַּד לְתָמָר, לֵאמֹר:  הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה, לָגֹז צֹאנוֹ.  יד וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה:  כִּי רָאֲתָה, כִּי-גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא, לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה.  טו וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה:  כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ.  טז וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ, כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא; וַתֹּאמֶר, מַה-תִּתֶּן-לִי, כִּי תָבוֹא, אֵלָי.  יז וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי-עִזִּים מִן-הַצֹּאן; וַתֹּאמֶר, אִם-תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ.  יח וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ.  יט וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ, וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ; וַתִּלְבַּשׁ, בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ.  כ וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת-גְּדִי הָעִזִּים, בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי, לָקַחַת הָעֵרָבוֹן, מִיַּד הָאִשָּׁה; וְלֹא, מְצָאָהּ.  כא וַיִּשְׁאַל אֶת-אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ, לֵאמֹר, אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם, עַל-הַדָּרֶךְ; וַיֹּאמְרוּ, לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה.  כב וַיָּשָׁב, אֶל-יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר, לֹא מְצָאתִיהָ; וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ, לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה.  כג וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח-לָהּ, פֶּן נִהְיֶה לָבוּז; הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ.  

בת שוע מתה ויהודה מגיע לחגיגת גזיזת הצאן. תמר שומעת זאת ומגיעה ומתכסה בצעיף ומתעלפת כאשר רואה ששלה גדל והוא לא בא להגיד לה להנשא לו. יהודה רואה אותה, לא מזהה אותה ורוצה להיות איתה ביחד. תמר לא מגלה את זהותה ומבקשת תשלום כדי שיהיו ביחד, יהודה מבטיח שישלח לה גדי, היא רוצה עירבון לכך, והוא מביא לה את החותמת, פתיל(בגד) ומטה שלו. הם ביחד והיא נכנסת להריון ונפרדים לדרכם. לאחר זמן יהודה מחפש אותה כי הוא רוצה לשלם לה, אך הוא לא מוצא אותה בשום מקום ומחליט להשאיר את זה בסוד , הוא יודע שהרכוש הכי פרטי שלו נמצא אצלה.

​

כד וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף.  כה הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה.  כו וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי; וְלֹא-יָסַף עוֹד, לְדַעְתָּהּ.  כז וַיְהִי, בְּעֵת לִדְתָּהּ; וְהִנֵּה תְאוֹמִים, בְּבִטְנָהּ.  כח וַיְהִי בְלִדְתָּהּ, וַיִּתֶּן-יָד; וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת, וַתִּקְשֹׁר עַל-יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר, זֶה, יָצָא רִאשֹׁנָה.  כט וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ, וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו, וַתֹּאמֶר, מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, פָּרֶץ.  ל וְאַחַר יָצָא אָחִיו, אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הַשָּׁנִי; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, זָרַח. 

לאחר זמן מה, מספרים ליהודה שתמר בהריון. הוא כועס מאוד, וקורא להורגה. הרי היא היתה צריכה לחכות עד שהיא תתחתן עם שלה. רגע לפני שהיא מוצאת להורג, היא שולחת לו את החפצים האישיים שלו ומספרת לו שהיא בהריון מהאיש הזה. יהודה מבין מה עשה ולא מוציא אותה להורג. נולדים לתמר ויהודה תאומים, פרץ וזרח, וכך מתחילה שושלת שתביא את דוד המלך, המלך של ישראל.

​

ועכשיו נעבור לסיפור של יוסף.

​

אשת פוטיפר

​

א וְיוֹסֵף, הוּרַד מִצְרָיְמָה; וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים, אִישׁ מִצְרִי, מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה.  ב וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי.  ג וַיַּרְא אֲדֹנָיו, כִּי יְהוָה אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.  ד וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ; וַיַּפְקִדֵהוּ, עַל-בֵּיתוֹ, וְכָל-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדוֹ.  ה וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ, וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה, בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ--בַּבַּיִת, וּבַשָּׂדֶה.  ו וַיַּעֲזֹב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, בְּיַד-יוֹסֵף, וְלֹא-יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל; וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה

ישר אחרי הסיפור של יהודה מספרים לנו על חייו של יוסף במצרים. הוא מגיע לביתו של פוטיפר, שר הטבחים של המלך פרעה, ושם הוא מצליח בכל אשר הוא עושה. פוטיפר מרוצה ממנו, סומך עליו ונותן לו הרבה אחריות במשק הבית ובשדה, ומספרים לנו איך הוא ושמר על האוכל שהוא אוכל ושהוא יפה מאוד.

​

.  ז וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי.  ח וַיְמָאֵן--וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדִי.  ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים.  י וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ.  

יוסף נאלץ להתמודד מדי יום עם אשת פוטיפר, שרוצה מדי יום להיות ביחד עם יוסף ויוסף מסרב. הוא מגלה נאמנות לבעל הבית ולא מוכן להיות איתה.

​

יא וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם--בַּבָּיִת.  יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.  יג וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה.  יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ:  בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל.  טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ, כִּי-הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.  טז וַתַּנַּח בִּגְדוֹ, אֶצְלָהּ, עַד-בּוֹא אֲדֹנָיו, אֶל-בֵּיתוֹ.  יז וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:  בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ--לְצַחֶק בִּי.  יח וַיְהִי, כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס הַחוּצָה.  יט וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת-דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ; וַיִּחַר, אַפּוֹ.  כ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר--מְקוֹם, אֲשֶׁר-אסורי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים; וַיְהִי-שָׁם, בְּבֵית הַסֹּהַר.  

עד שיום אחד, כשאף אחד לא נמצא בבית, אשת פוטיפר תופסת את יעקב בבגד ומכריחה אותו להיות איתה. יוסף משחרר את הבגד ובורח. בעקבות כך אשת פוטיפר קוראת לבני הבית ומספרת להם שיוסף ניסה להיות איתה ורק כשהיא הרימה את הקול הוא ברח ואפילו השאיר אצלי בגד. בעל הבית כועס ומשליך את יוסף לכלא.

​

איזה קווי דימיון אנחנו מוצאים בין הסיפורים:

1. בשני הסיפורים שיש לנו כאן נשים שקשורות לסיפורים של מציאות זוגית לא טובה

2. מוזכר לנו הבגד של יהודה והבגד של יוסף

ומה ההבדל הגדול שזועק לנו? יהודה פעל בדרך הלא נכונה ואילו יוסף עשה הכל כדי לשמור על עצמו.

​

שני הסיפורים קורים אחרי מכירת יוסף, שנוצר שבר גדול במשפחה, יהודה נמצא בתחושת אשמה על מה שעשה, יוסף נמצא במקום שהוא לא רוצה להיות אך מנסה לעשות את הכי טוב שיכול. שתי הנשים משתלבות לנו בתוך הסיפור ומלמדות אותנו מצד אחד על הגברים המנהיגים ומצד שני מלמדות אותנו על עצמן.

​

מתמר חכמים למדו על הלבנת פנים: "כי נוח לו לאדם להפיל עצמו לכבשן האש ולמות מאשר "להלבין פני חברו" (=לביישו) ברבים[1]." תמר יכלה לבייש את יהודה בפני כולם ולהגיד להם שהיא בהריון ממנו, אך היא שלחה לו אישית את החפצים כדי שיזהה בעצמו ולא מול כולם. אפילו שהיתה בסיטואציה מאוד מלחיצה, רגע מלמות, בחרה לנהוג בדרך כבוד. ומתוך כך מלמדת את יהודה שיעור גדל בלקיחת אחריות, במנהיגות ומכאן דרכו תצמח מעלה.

​

על אשת פוטיפר ניסו מצד אחד ללמד זכות שראתה בכוכבים שהיא עתידה להביא צאצאים מיוסף, אך לא הבינה שהכוונה לביתה אסנת, ומצד שני חכמים אמרו שהיא אישה רעה ובוגדת בבעלה. מתוך ההתמודדות עם אשת פוטיפר אנו רואים ביוסף את הכוחות הגדולים לשמור על זהותו היהודית גם בתוך המקומות הכי נמוכים שהוא נמצא בהם, ואיך המאבק שלו לשמור על עצמו, יהדהד עוד הרבה שנים אחר כך כאשר עם ישראל יהיה בגלות במשך אלפי שנים ויצליח לשמור על עצמו עד השיבה הביתה לארץ ישראל.