חנות

רחל ולאה

היום נעסוק בשתי אמהות שהסיפור שלהן הולך ביחד, רקום אחת בתוך השניה.

רחל ולאה - שתי האמהות שלנו, שתי אחיות שנישאו ליעקב ואיתו הביאו את 12 השבטים, עם ישראל.

בסיפור המשולש של יעקב, רחל ולאה יש הרבה התמודדויות (ונוסיף עוד שתי נשים - בלהה וזלפה - שנכנסות לתמונה).

אנחנו שומעים על סיפור אהבה גדול, רמאות ושקרים, עצבות ושמחה, עקרות וילודה – הכל מהכל.

בואו נצלול לסיפורים ונראה מה אפשר ללמוד מהם.

​המפגש ליד הבאר

א וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם. ב וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ--כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל-פִּי הַבְּאֵר. ג וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת-הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ. ד וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. ה וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ. ו וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם--וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם-הַצֹּאן. ז וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל--לֹא-עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ. ח וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן. ט עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא. י וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ. יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ

יעקב במנוסה, הוא לבד והוא מגיע לבאר. זוכרים מה קרה סביב הבאר בעבר? אליעזר פגש את רבקה.

את מי יעקב הולך לפגוש עכשיו? את רחל. הבאר חוזר כמה פעמים סביב סיפורי היכרות ואהבה.

מה קורה ברגע המפגש בין יעקב לרחל?

על הבאר יש אבן גדולה מאוד שקשה להרים וצריך שיהיו כמה רועים ביחד כדי שיוכלו להסיר אותה.

יעקב מדבר עם המקומיים ושואל איפה לבן גר, ובדיוק אז רחל מגיעה. ברגע שיעקב

רואה את רחל הוא מצליח להסיר את האבן מהבאר לבד – בכוחות עצמו. רחל היא רועת צאן של אביה.

​

​ההסכם עם לבן

יג וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. יד וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים. טו וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ. טז וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. יז וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה. יח וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. יט וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי. כ וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.

יעקב מוזמן לחיות בבית לבן ועובד אצלו. אחרי חודש לבן מציע לו משכורת, שלא יעבוד בחינם.

יעקב מבקש שהתשלום יהיה נישואין לרחל הבת הקטנה לאחר שיעבוד במשך שבע שנים. כאן אנחנו שומעים שיש עוד אחות גדולה ושמה לאה. התורה מציינת לנו שעיני לאה רכות ורחל יפת תואר וטובת מראה. על רחל ברור לנו שהיא יפה, אך לגבי לאה יש עמימות. מה זה עיני לאה רכות? האם זהו יופי או כיעור? חלק מהמפרשים מסבירים שהיא בכתה המון כי הייתה בטוחה שתתחתן עם עשו הרשע, כי הוא בכור והיא בכורה, ומרוב בכי לא היו לה ריסים. ויש מפרשים שמסבירים שהיא יפה אך יש לה עיניים עדינות אז היא לא יכולה להיות רועת צאן בגלל השמש. בכל אופן יש כאן הבדל במראה בין שתיהן, ומצוין לנו במפורש שיעקב אוהב את רחל. לבן מסכים וימי העבודה של יעקב נראים בעיניו כימים אחדים – שבע שנים עברו מהר.

​

​החתונה והרמאות

כא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ. כב וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. כג וַיְהִי בָעֶרֶב--וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ. כד וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ--לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה.

עברו 7 שנים ורגע החתונה הגיע. אפשר רק לדמיין את ההתרגשות של יעקב ורחל. רגע לפני החתונה לבן מחליט לקחת את לאה ולהביא אותה ליעקב במקום רחל. מה חשבו האחיות על מה שקרה? הן בסופו של דבר שיתפו פעולה עם המעשה של לבן! כולנו מכירים את המדרש המפורסם על הסימנים שתיאמו בינהם יעקב ורחל למקרה שלבן ירמה אותם ולא יינתן להם להינשא, וברגע האמת זה באמת מה שקרה ורחל נתנה את הסימנים ללאה אחותה כדי לא לבייש ולצער אותה.

הבוקר שאחרי

כה וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. כו וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. כז מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת. כח וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן, וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת; וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-רָחֵל בִּתּוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה. כט וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ, אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ--לָהּ, לְשִׁפְחָה. ל וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ, עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת

מגיע הבוקר ויעקב מגלה שרחל היא לאה! הכעס גדול ולבן טוען שלא מחתנים את הצעירה לפני הבכורה, ומסכים שיתחתן עם רחל בתמורה לעוד עבודה במשך 7 שנים. יעקב מסכים ולאחר שבוע נישא לרחל ואז מתחילה עבודה נוספת של 7 שנים. כל אישה מקבלת שפחה מאביה – זלפה ובלהה.

​

​לאה השנואה

לא וַיַּרְא יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה.

רחל עקרה, כמו שרה ורבקה, אך הפעם זה מרגיש שונה. העקרות מגיעה בתחושה של עונש לרחל שיעקב אוהב אותה יותר מלאה. עד עכשיו אנחנו לא יודעים מה עובר על לאה. איך היא מרגישה להיכנס בתווך בין רחל ליעקב, להרגיש שנואה. הדרך שבה אנחנו שומעים על רגשותיה היא דרך הבנים שלה. לאה נותנת שמות לבנים ונותנת הסבר רגשי שמבטא מה היא מרגישה:

לב וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן: כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי--כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי. לג וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן. לד וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, לֵוִי. לה וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה--עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה; וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת.

בשלושת הבנים הראשונים אנחנו שומעים תחושות קשות, ובילד הרביעי יש רגע של שמחה. אחרי השמחה הזאת היא מפסיקה ללדת.

​

​רחל מקנאה

א וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. ב וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן. ג וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה. ד וַתִּתֶּן-לוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ, לְאִשָּׁה; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, יַעֲקֹב. ה וַתַּהַר בִּלְהָה, וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. ו וַתֹּאמֶר רָחֵל, דָּנַנִּי אֱלֹהִים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן-לִי בֵּן; עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, דָּן. ז וַתַּהַר עוֹד--וַתֵּלֶד, בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל: בֵּן שֵׁנִי, לְיַעֲקֹב. ח וַתֹּאמֶר רָחֵל, נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם-אֲחֹתִי--גַּם-יָכֹלְתִּי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, נַפְתָּלִי. ט וַתֵּרֶא לֵאָה, כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת; וַתִּקַּח אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ, וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה. י וַתֵּלֶד, זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה--לְיַעֲקֹב בֵּן. יא וַתֹּאמֶר לֵאָה, בגד (בָּא גָד); וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, גָּד. יב וַתֵּלֶד, זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה, בֵּן שֵׁנִי, לְיַעֲקֹב. יג וַתֹּאמֶר לֵאָה--בְּאָשְׁרִי, כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, אָשֵׁר.

רחל מקנאה באחותה. היא מביאה ילדים ורחל לא. רחל מרגישה שאין לה חיים ללא ילדים. אנחנו שומעים על שיח בין רחל ליעקב שמזכיר לנו את אברהם ושרה אך עם כעס. רחל עושה את הצעד ומקרבת בין יעקב לבלהה. נולדים 2 בנים ורחל נותנת להם את השמות. לאה עושה זאת גם ומקרבת את זלפה וגם לה נולדים שני בנים ולאה נותנת להם את השמות. יש כאן תחושה של קרב...

​

​סיפור הדודאים

יד וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וַיָּבֵא אֹתָם, אֶל-לֵאָה אִמּוֹ; וַתֹּאמֶר רָחֵל, אֶל-לֵאָה, תְּנִי-נָא לִי, מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. טו וַתֹּאמֶר לָהּ, הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי, וְלָקַחַת, גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי; וַתֹּאמֶר רָחֵל, לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, תַּחַת, דּוּדָאֵי בְנֵךְ. טז וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן-הַשָּׂדֶה, בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא, כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי; וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, בַּלַּיְלָה הוּא. יז וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶל-לֵאָה; וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב, בֵּן חֲמִישִׁי. יח וַתֹּאמֶר לֵאָה, נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי, אֲשֶׁר-נָתַתִּי שִׁפְחָתִי, לְאִישִׁי; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, יִשָּׂשכָר. יט וַתַּהַר עוֹד לֵאָה, וַתֵּלֶד בֵּן-שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב. כ וַתֹּאמֶר לֵאָה, זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב--הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי, כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, זְבֻלוּן. כא וְאַחַר, יָלְדָה בַּת; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ, דִּינָה.

הדודאים נחשבים לצמח שיכול לעזור להריון. ראובן מביא ללאה, וכשרחל רואה את זה היא מבקשת שתביא לה את הדודאים – ונוצר משא ומתן על מי יהיה עם יעקב בלילה ומי יקבל את הדודאים. סיטואציה אינטימית מאוד בין גבר לאישה נהייתה שיח בין האחיות כמו סוחרות בשוק... לאחר מכן נולדים ללאה עוד שני בנים ולסיום בת.

​

​לידת יוסף

כב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ. כג וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי. כד וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר. כה וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת-יוֹסֵף;

מגיע הרגע של רחל – נולד לה בן. יוסף. לאחר שהוא נולד יעקב מחליט לעזוב את חרן.

​

​מות רחל

טז וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ. יז וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן. יח וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין. יט וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. כ וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם

רחל מתה בדרך, תוך כדי לידת בנה השני שכה רצתה אותו. היא קבורה בבית לחם, בדרך, ואילו לאה ליד יעקב במערת המכפלה.

​

​אחרי מות רחל

כא וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר. כב וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל; {פ}

לאחר מות רחל, היינו מצפים שיעקב יהיה עם לאה, אך הוא המשיך להיות עם בלהה, שפחת רחל. גם לאחר מותה,

יעקב מחובר יותר לרחל מאשר ללאה...וכך היה מההתחלה.

​

מה אנחנו יכולים ללמוד מרחל ולאה?

קודם כל הן אחיות. הן אחת בשביל השניה. לא תמיד זה נראה ובעיקר אנחנו מרגישים את המתח, אבל הן אחיות.

המתח בין רחל ללאה סביב הבנים עבר לבנים. לאורך ההיסטוריה של עם ישראל אנחנו נפגוש הרבה מתח בין השבטים ובין הבנים של אמהות מסוימות.

האחיות מתמודדות עם מציאות מורכבת. שתי אחיות עם גבר אחד משותף. זה לא דבר טבעי ומומלץ... סיפורי האבות והאמהות לא מציגים בהכרח חיים מומלצים, הם מראים לנו התמודדות. לפעמים יותר טובה ולפעמים פחות טובה. הם מלמדים אותנו שצריך להתמודד ולבחור איך להסתכל על החיים.

בתחושה הראשונה שלנו, לאה היא האמא הלא האהובה מתוך ארבעת האמהות. היא מייצגת צד אחר של החיים. יעקב לא בחר בה, הוא אהב מאוד את רחל ורצה להיות איתה. אך ה' נתן לה את היחס. היא אם הבנים – 6 בנים! לאה מלמדת אותנו מסר מאוד חשוב. לא תמיד כל דבר שיקרה לנו בחיים יהיה שמח וטוב, והוא אפילו יכול להיות מלווה בתחושות לא נעימות. אבל יש לנו בחירה איך להתייחס לזה או איך למצוא נקודות של אור.

כמה המתנה וכמה החמצה היו בחייה של רחל. חיכתה 7 שנים להינשא ואביה הרס את התכניות. רצתה להיות אמא של בני יעקב, וחיכתה כל כך הרבה זמן עד שיבוא הבן ולבסוף כשהגיע הבן השני לו חיכתה - מתה בלידתו.

כמה אתם מחכים בחיים למשהו?

בסופו של דבר רחל נקברה בדרך ולאה נקברה במערת המכפלה לצד יעקב. קרה ההפך ממה שחשבנו שיקרה. ההפך הזה מלמד אותנו שבחיים לא הכל הולך לפי מה שתכננו או חשבנו שיקרה, ולכל אחד יש את התפקיד והמשימה שאותה הוא צריך למלא