חנות

דינה ואסנת

היום נעסוק בבת היחידה שסיפרו לנו עליה שהיא נולדה מילדיו של יעקב והיא – דינה.

על דינה מסופר לנו סיפור אחד בתורה. סיפור כואב וקשה שהיו לו הרבה השלכות ולא רק על דינה.

 יש פסוק שמדבר "בניו ובנותיו של יעקב" – מי הן הבנות חוץ מדינה? חכמים מלמדים אותנו שהיו עוד בנות אך הן לא הוזכרו ורק דינה הוזכרה כי היה לה סיפור חשוב לספר.

בואו נעבור לסיפור.

​

בראשית ל"ד

א וַתֵּצֵא דִינָה בַּת-לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת, בִּבְנוֹת הָאָרֶץ.  

מאין היא יוצאת? מהאוהל, מהמשפחה. בתקופה ההיא ישבו בקבוצות, משפחות, להסתובב לבד לא היה דבר רגיל. אין כבישים מסודרים. כל אחד מרוכז בקבוצה שלו, ובטח שמשפחתו של יעקב שהם לא התערבבו עם יושבי כנען אלא רק עם עצמם כיוון שהיתה להם דרך אמונה שונה מכולם.

דינה הלכה לראות בבנות הארץ – יש כאן תחושה שדינה יוצאת מהמקום המוכר והקטן של המשפחה וקצת הולכת לראות מה קורה בארץ כנען, אצל הבנות סביבה ( עד עכשיו היא גרה בחרן, היא מכירה משהו מסוים) והיא נפתחת קצת לעולם. האם היא עשתה משהו לא בסדר? יהיו שיגידו שכן ויהיו שיגידו שלא.

​

ב וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי--נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ.  

שכם, מהעם החוי, בן של מנהיג, רואה את דינה ולוקח אותה בכוח ואפילו מענה אותה. הכוונה שהוא עושה לה דברים לא מרצונה, וגורם לה לסבל רב. הביטוי הזה מופיע רק פעמיים בכל התנ"ך כאן, ובעוד מקום שמראה שנעשה מעשה לא מרצון (אמנון ותמר).

​

ג וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בְּדִינָה בַּת-יַעֲקֹב; וַיֶּאֱהַב, אֶת-הַנַּעֲרָ, וַיְדַבֵּר, עַל-לֵב הַנַּעֲרָ.  

לאחר שהוא עושה את המעשים האלה, הוא מבין שהוא אוהב אותה והוא מנסה להתקרב אליה בדיבור, בצורה יותר נעימה.

איך דינה מרגישה במהלך כל המעשה הזה? אנחנו לא יודעים, היא שותקת. ואולי השתיקה שלה באה ללמד אותנו שלפעמים מרוב שקשה- שותקים? קרה לכן פעם שמרוב כעס, עצב, קושי שמרתן על שתיקה?

שימו לב שדינה מוזכרת כדינה בת לאה, דינה בת יעקב, יש לה שייכות למשפחה שלה בצורה מאוד חזקה.

​

ד וַיֹּאמֶר שְׁכֶם, אֶל-חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר:  קַח-לִי אֶת-הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, לְאִשָּׁה.  ה וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם.  ו וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, אֶל-יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ.  ז וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד:  כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה.  

שכם רוצה את דינה בכל מחיר ומבקש מאביו שידבר עם יעקב שיסכים שהוא יתחתן עם דינה. עכשיו לאחר מה שעשה, הוא רוצה לעשות את זה בצורה מסודרת. המשפחה שומעת על מה שנעשה ויש כעס גדול מצד שני אחים ויעקב שותק. גם כאן היא מוזכרת כבת יעקב, אחות.

​

ח וַיְדַבֵּר חֲמוֹר, אִתָּם לֵאמֹר:  שְׁכֶם בְּנִי, חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם--תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ, לְאִשָּׁה.  ט וְהִתְחַתְּנוּ, אֹתָנוּ:  בְּנֹתֵיכֶם, תִּתְּנוּ-לָנוּ, וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ, תִּקְחוּ לָכֶם.  י וְאִתָּנוּ, תֵּשֵׁבוּ; וְהָאָרֶץ, תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם--שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ, וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ.  יא וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל-אָבִיהָ וְאֶל-אַחֶיהָ, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֵיכֶם; וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי, אֶתֵּן.  יב הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ, לְאִשָּׁה.  יג וַיַּעֲנוּ בְנֵי-יַעֲקֹב אֶת-שְׁכֶם וְאֶת-חֲמוֹר אָבִיו, בְּמִרְמָה--וַיְדַבֵּרוּ:  אֲשֶׁר טִמֵּא, אֵת דִּינָה אֲחֹתָם.  יד וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם, לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה--לָתֵת אֶת-אֲחֹתֵנוּ, לְאִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ עָרְלָה:  כִּי-חֶרְפָּה הִוא, לָנוּ.  טו אַךְ-בְּזֹאת, נֵאוֹת לָכֶם:  אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ, לְהִמֹּל לָכֶם כָּל-זָכָר.  טז וְנָתַנּוּ אֶת-בְּנֹתֵינוּ לָכֶם, וְאֶת-בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח-לָנוּ; וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם, וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד.  יז וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ, לְהִמּוֹל--וְלָקַחְנוּ אֶת-בִּתֵּנוּ, וְהָלָכְנוּ.  יח וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם, בְּעֵינֵי חֲמוֹר, וּבְעֵינֵי, שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר.  יט וְלֹא-אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר, כִּי חָפֵץ בְּבַת-יַעֲקֹב; וְהוּא נִכְבָּד, מִכֹּל בֵּית אָבִיו.  כ וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ, אֶל-שַׁעַר עִירָם; וַיְדַבְּרוּ אֶל-אַנְשֵׁי עִירָם, לֵאמֹר.  כא הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ, וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ, וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת-יָדַיִם, לִפְנֵיהֶם; אֶת-בְּנֹתָם נִקַּח-לָנוּ לְנָשִׁים, וְאֶת-בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם.  כב אַךְ-בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים, לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ--לִהְיוֹת, לְעַם אֶחָד:  בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל-זָכָר, כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים.  כג מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל-בְּהֶמְתָּם, הֲלוֹא לָנוּ הֵם; אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם, וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ.  כד וַיִּשְׁמְעוּ אֶל-חֲמוֹר וְאֶל-שְׁכֶם בְּנוֹ, כָּל-יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ; וַיִּמֹּלוּ, כָּל-זָכָר--כָּל-יֹצְאֵי, שַׁעַר עִירוֹ

משפחת יעקב מסכימה לנישואין האלה בתנאי שכולם יעשו ברית מילה. משפחת יעקב לא נישאת לבני הארץ וזה התנאי. חמור ושכם משכנעים את כל הכפר לעשות זאת.

​

.  כה וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר.  כו וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ.  כז בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ, הָעִיר--אֲשֶׁר טִמְּאוּ, אֲחוֹתָם.  כח אֶת-צֹאנָם וְאֶת-בְּקָרָם, וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם, וְאֵת אֲשֶׁר-בָּעִיר וְאֶת-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, לָקָחוּ.  כט וְאֶת-כָּל-חֵילָם וְאֶת-כָּל-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם, שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ; וְאֵת, כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת.  ל וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי.  לא וַיֹּאמְרוּ:  הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ

ביום השלישי, היום הכי קשה וכואב, מגיעים שמעון ולוי והורגים את כל בני העיר ולוקחים את דינה. מתואר לנו שהם לוקחים אותה – שהיא לא באה מעצמה. למה? אולי היא כל כך התביישה במה שקרה לה היא מעדיפה להישאר שם ולא לחזור, אולי מה יגידו עליה.

אחרי הסיפור הזה אנחנו לא שומעים יותר על דינה – ורק שהיא ירדה למצרים עם כל המשפחה.

​

חכמים המשיכו עוד קצת את הסיפור של דינה במדרש....

אסנת. מי זאת? מספרים לנו שיוסף התחתן עם אסנת בת פוטיפרע כהן. יוסף הבן האהוב של יעקב, ממשיך דרכו, סמל לשמירה על היהדות בתוך הזוהמה של מצרים. הוא מכולם נישא למישהי ממשפחה של עובדי ע"ז? במיוחד שהוא יודע כמה חשוב למשפחת יעקב להנשא רק לבנות מבית אברהם כמו שאביו עשה. חכמים מספרים לנו שאסנת היא בתה של דינה ושכם. דינה לא היתה מסוגלת לגדל אותה לאחר מה שקרה והם שלחו אותה, היא התגלגלה למצרים וגדלה בביתו של פוטיפרע. שם גם היה לנו מקרה סביב אשתו של פוטיפרע ( האשה שניסתה לפתות ויוסף עמד בפיתוי, ובעצם אסנת היא זאת שהגנה על יוסף שהוא לא משקר). ואיך ידעו שאסנת היתה מבית יעקב? לפני ששלחו אותה השאירו אותה עם מעין שרשרשת, סימן, שעליו היה כתוב שהיא מבית יעקב.

​

מה אנחנו לומדים מדינה ומאסנת?

• דינה יוצאת, היא רוצה להכיר את מה שקורה סביבה. האם זה טוב או רע? צריך להבין שיש לזה מחיר. צריך לדעת לשמור על עצמנו בכל סביבה שנהיה בה

• דינה שותקת סביב כל המעשה שנעשה לה. חמור, אביה, האחים. לא שומעים את קולה ורק את הדמויות שסביבה. השתיקה שלה צועקת. אנחנו מרגישים הרבה את הכאב שלה בלי שאנחנו שומעים אותה. כמה אנחנו יכולים ללמוד משתיקה בחיים. כשמישהו שותק זה לא אומר שאין לו מה להגיד או אולי מרוב עצב או כעס או שמחה הוא שותק.

• אהבת אחים ודאגה לדינה. שמעון ולוי מפגינים תמיכה מוחלטת באחותם עד כדי מעשה רצח. ( וזה נותן לנו הקדמה לכך שבהמשך הם התאחדו כנגד אח אחר עד כמעט רצח...)

• אסנת – נוצרה מתוך מעשה אסור אך זוכה להשאר בבית משפחת יעקב, שילדיה יהיו חלק משבטי ישראל. לפעמים מעשה אחד הוא רע ומדכא ( אחר כך לא שומעים על דינה בכלל) ואחר כך יש לו גם השלכות שיכולות להיות חיוביות..