הגר
בפרשיות חיי שרה ווירא פגשנו את שרה אמנו, ואת הנשים חסרות השם - אשת לוט ובנות לוט. היום נכיר אישה נוספת שמופיעה בסיפורי האבות - הגר.
מה אנחנו יודעים על הגר? בואו נקרא את הפסוקים הראשונים שבהם היא מוזכרת:
בראשית ט"ז, א'-ב':
"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ, וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם:
הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה."
מה קורה כאן? שרה מקבלת החלטה היסטורית - היא בוחרת בהגר כזו שתמשיך את השושלת!
זה לא מעשה של ייאוש, זה מעשה של אמונה גדולה. שרה מאמינה כל כך בהבטחה של ה' לאברהם שהיא מוכנה לוותר על חלומה האישי ולתת לאישה אחרת להיות האם של העם היהודי. תחשבו על זה: שרה ואברהם עדיין לא יודעים שיוולד להם יצחק. מבחינתם, הגר היא הפתרון - היא זו שתביא את הבן שישא את מורשת אברהם.
רש"י מספר לנו שהגר היא בתו של פרעה מלך מצרים. כשפרעה ראה את הניסים שקרו בבית אברהם, הוא החליט: "מוטב שתהיה בתי שפחה בבית הצדיק הזה מלהיות גברת בבית אחר."
איזה כבוד! הגר נבחרת על ידי שרה ואברהם להיות הממשיכה שלהם.
"וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ."
בעקבות ההריון משהו משתנה. הגר מתחילה להתנהג אחרת כלפי שרה.
דמיינו לעצמכן: הגר מבינה שהיא עכשיו נושאת את הבן של אברהם - הבן שיירש את כל ההבטחות, את כל הברכות,
את כל העתיד! מבחינתה, היא עכשיו האישה הכי חשובה בעולם. היא לא רק בהריון - היא בהריון מהבן שיהפוך לעם שלם!
ההצלחה הזאת עולה לה לראש. במקום להיות מכירת טובה לשרה שבחרה בה, היא מתחילה לזלזל בה.
"ותקל גברתה בעיניה" - היא מתחילה לראות את שרה כפחותה ממנה. התגובה של שרה הייתה קשה - היא ענתה את הגר. המילה "ותענה" מציינת יחס קשה, ולא רק קולות מורמים. בגלל הקושי הזה הגר בורחת מהבית - היא מעדיפה לסכן את עצמה ואת הילד שבבטנה מאשר להישאר.
בראשית פרק ט:ז פס' ו'-י"ג
ו וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. ז וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, עַל-עֵין הַמַּיִם--בַּמִּדְבָּר: עַל-הָעַיִן, בְּדֶרֶךְ שׁוּר. ח וַיֹּאמַר, הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי-מִזֶּה בָאת--וְאָנָה תֵלֵכִי; וַתֹּאמֶר--מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי, אָנֹכִי בֹּרַחַת. ט וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי, תַּחַת יָדֶיהָ. י וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב. יא וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ. יב וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם--יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, יִשְׁכֹּן. יג וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי: כִּי אָמְרָה, הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי--אַחֲרֵי רֹאִי. יד עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, בְּאֵר לַחַי רֹאִי--הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ, וּבֵין בָּרֶד.
הגר בורחת למדבר, והדרך שהיא בוחרת מעידה על כוונותיה. המקרא מספר שהמלאך מצא אותה "על עין המים במדבר על העין בדרך שור." דרך שור - זו הדרך המובילה למצרים! הגר לא רק בורחת, היא מתכוונת לחזור הביתה, למצרים.
היא מוכנה לנטוש את הייעוד הגדול שלה ולחזור לחיים הישנים שלה.
ושם קורה משהו מיוחד: "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר... וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ: אַתָּה אֵל רֹאִי." זוהי הפעם הראשונה בתורה שאישה נותנת שם לה'! המלאך מבטיח לה: "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב."
הוא גם אומר לה לחזור לשרה ולהכניע עצמה תחת ידיה.
הגר מקבלת מה' הבטחה אישית שבנה יהפוך לעם גדול. אבל יותר מזה - היא מבינה שה' רואה אותה גם כשהיא לבד במדבר. "אל רואי" - האל שרואה אותי. זכרו את התובנה הזו והאם הגר תזכור אותה בהמשך.
"וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל."
הגר חוזרת והיא יולדת.
יש כאן משהו מרגש מאוד: אברהם קורא לבן בשם "ישמעאל" - "ישמע אל" - ה' שמע! אברהם מאמין שזה הבן של ההבטחה.
שלוש עשרה שנה חיה הגר בבטחון שבנה ישמעאל הוא הממשיך של אברהם. והיא גדלה אותו בהתאם - כמי שעתיד להיות מנהיג העם. יותר מזה - כשישמעאל בן שלוש עשרה, הוא עובר ברית מילה יחד עם אברהם! (בראשית י"ז, כ"ג-כ"ו). ישמעאל ממש חלק ממשפחת אברהם, הוא נכנס לברית עם ה'. מבחינתו ומבחינת הגר, זה החותם הסופי - הם חלק מהעם הנבחר.
ובדיוק ביום השלישי אחרי ברית המילה מגיעים מלאכים ומבשרים לאברהם ושרה שתוולד להם בן - יצחק! (בראשית י"ח, י') תארו לעצמכן את ההלם של הגר וישמעאל. כל התוכניות קורסות. הם שחשבו שישמעאל יהיה היורש הבלעדי, מגלים שיש "יורש חדש" בדרך.
התורה לא מספרת לנו איך הגר וישמעאל הגיבו לבשורה הזאת, אבל בטוח שהיה כאן הלם עצום. איך מתמודדים עם זה שבן רגע הכל משתנה? שהחלומות שלכן על העתיד פתאום לא רלוונטיים?
יצחק נולד, ושמונה ימים אחר כך הוא נימול. בגיל שנתיים הוא נגמל, ואברהם עורך משתה גדול. עכשיו במשפחה יש שני בנים - ישמעאל בן חמש עשרה ויצחק בן שנתיים. איך זה עובד? מי הבכור? מי היורש?
ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק. י וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:
כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.
ביום הגמילה של יצחק רואה שרה את ישמעאל "מצחק". מה המשמעות של המילה הזאת?
הפרשנים מסבירים שישמעאל לא סתם משחק - הוא מלעיג. הוא אולי אמר: "רגע, אני הבכור! אני אמור לקבל נחלה כפולה!" או שהוא התנהג כמי שמזלזל ביצחק.
מבחינה אנושית אפשר להבין את ישמעאל - הוא חי שלוש עשרה שנה כבן היחיד, כיורש הבלעדי, ועבר ברית מילה כסימן שהוא חלק מהברית. ופתאום מגיע תינוק שמשנה הכל. שרה מבינה שזה לא יעבוד.
שני הבנים לא יכולים לחיות יחד כשכל אחד חושב שהוא היורש האמיתי.
כשמגיע הגירוש, יש כאן פרטים מעניינים:
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ."
הפרשנים תמהו: איך אברהם העשיר נותן להם רק לחם וחמת מים? איפה הגמלים, הכסף, הזהב?
יש הסבר מעניין: אברהם לא רצה שהגר תרחיק נדוד. הוא חשש שאם ייתן לה גמלים וצידה רבה, היא תנסה לחזור למצרים,
וכך הוא יאבד את הקשר עם בנו לתמיד. הוא נתן להם בדיוק מה שמספיק להגיע לבאר שבע -
לא רחוק מדי, במקום שהוא יוכל לשמור על קשר.
אבל הגר לא הבינה את הרמז. היא שמה פעמיה למצרים: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע" - היא מתחילה ללכת לכיוון מצרים ומתעה במדבר. שוב, כמו הפעם הראשונה, היא בוחרת לחזור למצרים במקום להישאר קרובה לאברהם.
התוכנית שלה הייתה לעזוב הכל ולהתחיל חיים חדשים במצרים. אך היא טועה בדרך וכאן הגר נמצאת במבחן הכי קשה שלה. כשנגמרים המים והמצב הופך קריטי, איך היא מתנהגת?
"וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים... וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד."
המילה "ותשלך" קשה. היא לא מניחה אותו בעדינות - היא משליכה אותו. ואז היא יושבת רחוק
במקום להיות לידו בשעה הקשה. רש"ר הירש מסביר: "אם ישראלית לא תיטוש את ילדה,
ולו רק כדי לדבר על לבו ולהקל עליו. הנוטש ילד מפני שאין בכוחו לראות בייסוריו - זו אנוכיות אכזרית."
יש כאן ביקורת על הגר: במקום לנחם את בנה, להיות איתו ברגעים האחרונים, היא בוחרת לחסוך לעצמה את הכאב
של לראות אותו מת. ואז מגיעה הישועה: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר" - שימו לב, ה' שומע את קול ישמעאל, לא את קול הגר!
הגר לא זוכרת את התובנה מהפעם הראשונה שברחה - ה' רואה אותה.
ישמעאל מקבל את ההזדמנות השניה והוא מקבל הבטחות שהוא יצליח.
בסוף הסיפור, הגר בוחרת בדרך מצרים ולא אברהם - "וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" -
היא מחזירה את ישמעאל לשורשים המצריים שלה.
מה אנחנו לומדות מהגר?
מהגר אנחנו לומדות על עצמנו לא פחות מאשר עליה: על רגעים שבהם נפתחות בפנינו הזדמנויות גדולות – להיות “במרכז ההיסטוריה” של החיים שלנו – ואנחנו לא יודעות להכיל אותן, מזלזלות במי שנתן לנו מקום, או בורחות חזרה למצרים המוכרת במקום להישאר ולגדול. אנחנו רואות איך תחושת בחירה וחשיבות יכולה להתנפץ ברגע שבו מתברר שאנחנו לא הבלעדיות, וכמה קשה להמשיך להעריך את המקום שלנו גם כשאנחנו לא הכוכבת הראשית. הגר מלמדת אותנו גם על הפער בין לדעת לבין לחיות: היא יודעת שיש “אל רואי”, חוותה את ה’ שרואה ושומע אותה, אבל בשעת משבר היא פועלת כאילו שכחה – רואה רק מוות ולא את הבאר שלידה, רק איום על בנה ולא אפשרות לעתיד אחר. שוב ושוב היא בוחרת בביטחון המדומה של העבר על פני האתגר של הדרך החדשה, וגם ברגע שבו ישמעאל זקוק לה יותר מכול היא מתרחקת מהכאב במקום להיות הכוח שהוא צריך. מתוך כל זה אנחנו מוזמנות לשאול את עצמנו: האם אנחנו מזהות ברכות כשהן מגיעות, או מחבלות בהן בלי לשים לב? איך אנחנו מגיבות כשאנחנו לא במרכז? האם אנחנו מצליחות לפעול לפי האמונה והידע שלנו דווקא בשעת לחץ? האם אנחנו רואות רק את מה שמפחיד ומאיים, או גם את הבאר שמסתתרת לידנו? איפה אנחנו מחפשות ביטחון, ולאן אנחנו בורחות כשכואב – ומה קורה לאנשים שאנחנו אוהבות כשאנחנו בוחרות להתרחק במקום להישאר לצידם.
מה קורה עם הגר בסוף?
אחרי מות שרה, אברהם מתחתן שוב - עם אישה בשם קטורה. ומי זו קטורה? המדרש אומר שזו הגר!
היא חזרה, אברהם התחתן איתה והם הביאו עוד ילדים יחד.
אחרי כל הבריחות, הכאבים, החמצות ההזדמנויות והפערים, אחרי כל הדרמה שבינה לבין שרה, ובינה לבין עצמה – היא כן חוזרת. לא למצרים, אלא לאברהם. לא כמתנתקת, אלא כאישה שנבנתה מחדש.
וזה משנה הכול.
אם הגר וקטורה הן אותה אישה – זה אומר שהסיפור שלה לא נגמר במדבר, ולא בגירוש, ולא בפחד. הוא מסתיים במקום של צמיחה, תיקון, חזרה מתוך בחירה ולא מתוך כפייה. זה אומר שהיא – זו שכל הזמן ברחה – מצליחה בסוף לבחור להישאר. זו שלא ראתה את התמונה הגדולה, שהתקשתה להכיל ברכות, שלא ידעה לחיות לפי הידע שלה – מצליחה בסוף למצוא יציבות אחרת, בוגרת ושקטה יותר.